הבנה ו "טיפול כפוי"


מערכת בריאות הנפש מכריחה לפעמים אנשים לקחת תרופות פסיכיאטריות בניגוד לרצונם, בטענה כי הם חסרי הבנה ומסוגלים לפגוע בעצמם, לפגוע באחרים, או שהם לא יכולים לשלוט בעצמם.
 

בפועל, ההגדרה של מילים כמו "הבנה" ו-"הסיכון לפגיעה עצמית" או "פגיעה באחרים" היא מאוד מטושטשת וסובייקטיבית.
 

הגדרות אלו מסתמכות על דעתו של הרופא המטפל או המתקן בו אתה מטופל או אפילו מה ההורים שחושבים שזהו האיפול המתאים, ולא על קנה מידה אובייקטיבי.
 

להיות בקונפליקט או לפעול בדרכים שאחרים לא יודעים איך לשלוט בהן, יכול להוביל לסימום בכפייה ושימוש בכח שהוא לעיתים קרובות הפתרון הנוח ביותר למערכת הטיפול שהעוסקים בה נשחקים עקב עבודתם הקשה או שאינם מודעים לדרכים אחרות לפתרון הבעיה.
 

תאוריות ביולוגיות שאומרות כי אנשים "חייבים את התרופות שלהם", משמשות לתמיכה בסימום כפוי ולהגדרות משפטיות רבות. חוסר הבנה למצב הסובייקטיבי מסתכם בכך שהפסיכיאטר חושב שאתה חולה וצריך לתת לך תרופות.
 

ההיסטוריה של הטיפול הפסיכיאטרי היא אלימה וברוטלית.
 

כיום, בזכות האקטיביזם בתחום זכויות החולה ותנועת הניצול הפסיכיאטרית, המערכת החוקית לעתים קרובות מכירה בנזק שיכול להיגרם על ידי סימום כפוי ויש הגנות הנותנות מנדט לטיפולים פחות פולשניים ופחות מזיקים שיכולים לעזור. עם זאת, הגנות אלה נאכפות לעתים רחוקות וחלופות מעטות מקבלות מימון.
 

טיפולים כפויים ואילוץ לקיחת תרופות, גורם לעתים קרובות לטראומה ומחמיר את מצב המתמודדים, תוך יצירת פחד וסירוב לקבל עזרה טיפולים כפויים מערערים את יחסי האמון שבין מטפל ומטופל ופוגעים בזכות האדם לשלמות נפשית ולתחושת העצמי. סימום ונעילת מישהו במוסד סגור בגלל "סיכון" מעביר מסר של מוסר כפול כי הוא יכול למנוע ממישהו את החופש שלו רק בגלל שבעל המקצוע מפחד ממשהו שהוא לא יכול לחזות.
 

בעוד חלק מהמתמודדים מרגישים שאשפוז כפוי או סימום בכפייה עזרו להם, הפרת זכויות חולים והסיכונים לגרימת טראומה גדולים מדי, במיוחד כאשר ניתן לטפל מרצון בשיטות אחרות, מה שלא קורה. אנחנו צריכים חלופות למלכודת הטיפול הכפוי.
 

לפעמים אנשים נראים "חסרי תובנה" או שאינם מסוגלים להכיר בבעיות שלהם אבל זו דעה של אדם אחד על מישהו, ולא בסיס לתיוגם כבעלי הפרעה רפואית אשר מונעת מהם את זכויותיהם הבסיסיות.
 

ניסיון ולמידה מטעויות היא הדרך הטבעית שבה אנשים מתפתחים וגדלים. אפילו אנשים שנמצאים בצרות ועושים בחירות רעות צריכים לקבל את אותה הזדמנות כמו כולם כדי לגלות וללמוד.
 

מה שאחר רואה כ"הרס עצמי" עשוי להיות הדרך הטובה ביותר שאדם יודע איך ללמוד ולהתמודד עם החיים. אשפוז כפוי עלול להזיק יותר מאשר התנהגות שנראית כ"הרס עצמי". לפעמים מצבים רוחניים של התודעה, אמונות מוסכמות, קונפליקטים עם בני משפחה או טראומה נקראים "חוסר הבנה", אבל הם ראויים לקשב, ולא לסיווג כמחלות.
 

אנשים רבים זקוקים לעזרה, אבל העזרה צריכה גם לא לעשות נזק אם אין הכרח.
 

צריך להתבסס על מה שהאדם מגדיר כעזרה ולא מה שאחרים מגדירים לו.
 

במבט מבחוץ, פגיעה עצמית, מחשבות אובדניות, או שימוש בסמים אולי נראים כמו הנושאים החשובים ביותר אבל האדם עצמו עשוי להחליט שהוא צריך עזרה עם דיור, בן זוג שמתעלל או גישה לשירותי בריאות. אנו זקוקים למערכת בריאות נפש המבוססת על שירותים מרצון, חמלה וסבלנות, ולא על כוח ושליטה.
 

אם יש אנשים שמתקשים בתקשורת, יש להם זכות לעזרה ותמיכה שיכולות לגשר על הפער בין "טירוף" לבין מציאות "רגילה". כאשר אנשים זקוקים לעזרה, שימוש בעדינות, גמישות, סבלנות וקבלה היא לרוב הדרך הטובה ביותר.
 

היות ונטען כי טיפול וסימום כפוי פועלים לטובת החולה, "הנחיות מראש" יכולות לעזור לאנשים להגדיר לעצמם איזה טיפול הם רוצים ואיזה לא. הנחיות מראש, הן כמו צוואה חיה למשבר שבה אתה נותן הוראות לגבי מה לעשות, למי לפנות והעדפות טיפול (כולל להשאיר אותך לבד) במקרה ואתה במשבר ומתקשה בתקשורת. הנחיות מראש, לא מחויבות מבחינה משפטית ויכולות להשתנות אבל יש להן משקל רב בדרך בה אנשים מטופלים.
 

לתיאום פגישת ייעוץ
פנייתך התקבלה