מדיניות הגמילה


במידה רבה, הנושא של גמילה מתרופות פסיכיאטריות הינו נושא פוליטי.
אנשים בעלי רקע תרבותי, חברתי וכלכלי שונה ובעלי השכלה וחינוך שונים, מפחיתים או נגמלים מתרופות פסיכיאטריות באופן שונה. לעיתים הרקע התרבותי, החברתי והכלכלי עלול לקבוע למי תהיה גישה למידע בנושא, מי יכול להרשות לעצמו טיפולים אלטרנטיביים ולמי תינתן האפשרות לשנות את חייו. אנשים חסרי משאבים ימצאו את עצמם חסרי אונים מול הרשויות ופגיעים יותר לנזקים הנובעים משימוש בתרופות אלו.
במדינה מתוקנת, בריאות היא זכות אנושית בסיסית לכל אדם באשר הוא ללא קשר לרקע ממנו הוא בא. לכן, אנו זקוקים לתיקון כולל של מערכת בריאות הנפש שלנו, יש הכרח בפיתוח חלופות יעילות ורחמניות אשר יהיו זמינות לכולם ללא קשר לרקע שלהם.

הגישה של מתן תרופות מסוכנות ויקרות לא צולחת בטווח הארוך ומייצרת פגיעה קשה בערך העצמי. לעומת זאת, מתן מקומות מקלט בטוחים וטיפולים שאינם גורמים נזק היא דרך עדיפה שמוכיחה את עצמה לטווח הארוך ברחבי העולם.
לדוגמא: מחקרים רבים, כגון Soteria House בקליפורניה ו-Open Dialogue בפינלנד, מראים שטיפולים ללא תרופות או מתן תרופות כשלב ראשוני בלבד כעזרה ראשונה ו/או במינונים נמוכים יכולים להיות מאוד יעילים וכמעט ללא תופעות לוואי, ועלותם נמוכה יותר מאשר הטיפולים היקרים במערכת בריאות הנפש הנוכחית.

סביר להניח שאם מערכת הפיקוח הרפואית הייתה כנה בנוגע לסיכונים ותופעות הלוואי, ליעילות ולאלטרנטיבות בנוגע לתרופות פסיכיאטריות, רוב התרופות הנמכרות בשוק כיום לא היו מאושרות מלכתחילה.

 

במקום לראות את חווית השיגעון רק בתור נכות ובמקום סטיגמות הרסניות ודעות קדומות, כדאי גם להציג את אלה מאתנו החווים "סערות נפש" כבעלי "תעצומות נפש" וכבעלי יכולות סגולה להתגבר ולהחלים. מתן אמון בכוחו של המטופל להחלים מהצד של המטפלים, משנה את התמונה כולה.

 

החברה חייבת לכלול את הצרכים של האנשים הרגישים יותר, היצירתיים, המכורים, הפצועים רגשית, נפגעי טראומות, נפגעי התעללות ובכלל, כיוצאי דופן שיכולים ואף תורמים לקהילה גם מעבר למדדים והערכים של התחרות הקפיטליסטית, החומרנית, והאינדיבידואליזם.

 

בכדי לעזור באמת לאנשים המתויגים כחולי נפש, אנחנו צריכים לחשוב מחדש על מה הוא ה"נורמלי", באותה הדרך בה למדנו לחשוב מחדש על מה זה אומר להיות חרש, אילם או עיוור או עם כל מגבלה פיזית אחרת. עיצוב אוניברסאלי של התודעה מחדש והרחבת היכולת להכיל את ה"שונים" יועיל בסופו של דבר לכולם. אנחנו צריכים לאפשר קבלה של מוגבלויות בכל הצורות, לבחון ולעצב מחדש את הגישה וההתייחסות של החברה, חברה שבמובנים רבים היא חרדה בעצמה ומונעת מפחדים. בנייית מודל חברתי שיכיל את השונה והאחר ולא רק באמצעות דיכוי התסמינים.

הצרכים שלנו שזורים עם הצרכים הרחבים יותר של החברה למען צדק חברתי וקיימות.
 

לתיאום פגישת ייעוץ
פנייתך התקבלה