האם תרופות פסיכיאטריות מתקנות את הכימיה שלך או מטפלות במחלה?

 

אנשים למדו לחשוב כי הפרעות נפשיות נובעות מכימיה "לא נורמלית" או "לא תקינה" של המוח, נטיות גנטיות, וכי יש צורך בנטילת תרופות פסיכיאטריות בכדי לתקן את חוסר האיזון במוח.
 

האמונה בתיאוריות הללו מחזקת את התחושה של הקורבן חסר הישע של הביולוגיה מחד ומורידה את תחושת האשמה והאחריות האישית מהמתמודד מאידך. התיאוריות הפסיכיאטריות מלמדות את המתמודדים ומשפחותיהם להבין ולקבל את העובדה שיש פה מחלה קשה מאד ושאין אפשרויות שלא כוללות טיפול תרופתי.
 

מעולם לא נקבעו מדדים בסיסיים לגביי מהו מוח "פסיכולוגי נורמלי" לכלל בני האדם. לשלושה אנשים בעלי אבחנה זהה עשויה להיות פעילות כימית מוח שונה מאוד ולמישהו עם פעילות כימית דומה של המוח אין אבחנה כלל. הרפואה עדיין לא גילתה את הביולוגיה של מחלות נפש באותה הצורה כמו שחפת, תסמונת דאון, או סוכרת. מצוקה ומצבי קיצון רגשיים פתוחים לפרשנות.
 

באותיות הקטנות של העמוד שמגיע עם התרופה, נמצא כי תנאים אלו "עלולים להיגרם עקב חוסר איזון כימי" חברות התרופות מודות שהן משערות ואינן בטוחות בטענתם לגבי חוסר האיזון הכימי.
 

מה לגבי גנטיקה? נדמה שהפרעות נפש עוברות בתורשה אבל גם התעללות בילדים ועוני עוברים בירושה. סביבה, ציפיות, טראומה בין-דורית והיסטוריה משפחתית יכולים להיגרם ע"י גורמים רבים.


הורים יודעים שיש ילדים בעלי מזג שונה אפילו בלידתם הם מבחינים בכך, אבל לחינוך ישנה השפעה רבה על מבנה הנפש. תכונות כמו רגישות ויצירתיות עלולות להתפתח לשיגעון בעקבות שימוש בסמים או באלכוהול ובעקבות גורמים חברתיים שונים, כגון טראומות ודיכוי.
 

חקר הגנום האנושי עדיין לא חשף כל הוכחה גנטית למחלות נפש, והרעיון של "נטייה" גנטית נשאר ספקולטיבי ובלתי-מוכח. למעשה ככל שמדעי המוח מגלים יותר על הגנים ואופן השפעתם על ההתנהגות ועל המוח, התמונה נעשית מסובכת יותר.
 

מחקרים חדשים כגון "אפיגנטיקה" מראים כי הגנטיקה משתנה ע"י אינטראקציה עם הסביבה, כלומר הסביבה בא אדם חי יכולה להפעיל או לכבות גנים לסירוגין.
 

השימוש בטענה הגנטית מפשטת יתר על המידה את מנגנוני ההתנהגות האנושית המורכבת ושימוש בטענה שכזאת כמותה כנסיגה אל המושגים המפוקפקים והלא מפותחים של הדרוויניזם החברתי. טענה שכזאת מציגה את המתמודדים כאנשים חלשי אופי, נחותים, פגומים, נכים ופחות אנושיים.
 

לכל רגש ומחשבה יש במוח ביטוי ביולוגי, אבל אצל כל אדם ואדם ביטוי זה יוביל להתנהגות שונה. מתח, למשל, מזוהה עם כימיה במוח, אבל אדם מסויים יכול לשגשג תחת מצבים מלחיצים אשר יהיו מאיימים לאחר.
 

המדע החדש העוסק בפלסטיות ובגמישות של מערכת העצבים"neuroplasticity" מראה כי המוח נמצא במגמת צמיחה ושינוי מתמיד. למידה משנה את מבנה המוח: פסיכותרפיה
(טיפול בשיחה) לדוגמא, יכולה לארגן מחדש את מבנה המוח.

 

אם הלמידה יכולה להשפיע על מבנה המוח באופן כה עמוק, אזי אנחנו לא מוגבלים ידי הביולוגיה כפי שסברנו פעם ויכולים להתגבר על מטען גנטי כך שניתן להשתקם ולהחלים ממחלות נפש.
 

פילוסופים ומדענים נחלקו ביניהם במשך מאות שנים לגבי השאלה, כיצד התודעה נובעת מהמוח והגוף. האם המושג "מחלת נפש" נוגע לשאלה חברתית ורוחנית או לקביעה רפואית?
 

האם "הפרעה" היא מונח פוליטי ותרבותי או ביולוגי? פסיכיאטרים אינם יכולים לטעון כי נפתרה התעלומה של הקשר בין הגוף לנפש מאחורי השיגעון.
 

ללא תשובות ברורות מהמדע, אבחנה פסיכיאטרית היא בסופו של דבר לא קביעת עובדה אלא בגדר חוות דעת סובייקטיבית של הרופא המטפל. רופאים לעיתים לא מסכימים זה עם זה, ומטופלים מקבלים לפעמים אבחנות שונות לאורך זמן.

ההחלטה האם לקחת תרופות פסיכיאטריות צריכה להתבסס על התועלת של השפעת התרופה ביחס למצב הקיים (מבחן התוצאה), הסיכונים הכרוכים במתן הטיפול, משך זמן הטיפול התרופתי ואפשרויות הפסקת הטיפול לכשיידרש או במקרים שהטיפול לא נושא פרי.

 

אסור ליטול תרופות פסיכיאטריות על בסיס האמונה השגויה כי האדם "חייב" להיות על התרופות כל חייו בגלל ביולוגיה או גנים.

 

לתיאום פגישת ייעוץ
פנייתך התקבלה