מבט ביקורתי על "הפרעות נפש" ופסיכיאטריה

 

רופאים רבים נוטים לרשום בקלות תרופות פסיכיאטריות לאנשים החווים חוויות שמוגדרות ע"י הפסיכיאטריה כ"הפרעות נפשיות" . חוויות כגון: מצוקה רגשית חזקה, סבל מכריע, שינוי קיצוני במצבי רוח, אמונות יוצאות דופן, התנהגויות מפריעות, ומצבים מסתוריים של טירוף.
 

כיום מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם, כולל ילדים ומבוגרים, נוטלים תרופות פסיכיאטריות כאשר הם אובחנו על ידי הפסיכיאטר שלהם כסובלים מהפרעת נפש דו קוטבית, סכיזופרניה, פסיכוזה, דיכאון, חרדה, קשב וריכוז, הפרעה אובססיבית כפייתית, פוסט-טראומה ועוד הפרעות רבות שמוגדרות ב-DSM מדריך ההפרעות\ מחלות נפש. המספרים מטפסים מדי יום, עוד ועוד הפרעות חדשות נכנסות למדריך הפסיכיאטרי ועוד אנשים מקבלים תווית והגדרות של מחלות נפש ותרופות לתופעות שהם חווים.
 

עבור אנשים רבים, תרופות פסיכיאטריות הן מאוד שימושיות ואפילו מצילות. התרופות עוזרות להם לא להרגיש את המצוקה הנפשית ומאפשרות להם להמשיך בעיסוקיהם.
 

התרופות מערפלות ומקהות את הרגשות והחושים ועוזרות לשים את הבלמים על חיים שיצאו מכלל שליטה בכדי שיוכלו לתפקד בעבודה, בבית הספר, במערכות יחסים, לישון כראוי ולהרגיע מצבי קיצון רגשיים.

במקרים שכאלו התרופות עשויות להרגיש כמצילות חיים. תחושת ההקלה היא לפעמים דרמטית והתרופות יכולות לעורר רגשות עזים, אפילו רגשות של ישועה.
במקביל, העזרה שתרופות פסיכיאטריות מציעה יכולה להשאיר מקום מועט בלבד להסתכלות על התמונה הגדולה ולהתמודדות עם מצבים אלו.

אחרים חווים תרופות אלו כשליליות, מזיקות, ואפילו מסכנות חיים. כתוצאה מכך, נדיר למצוא בחברה הבנה ברורה של איך התרופות הללו פועלות, או שיח פתוח על סיכונים, על חלופות, אינפורמציה לגבי גמילה מתרופות כמעט ואינה קיימת ורוב הרופאים הפסיכיאטרים אינם משתפים פעולה ומביעים את מרות רוחם על צעדים שכאלו ומזהירים בפני סכנות איומות שיקרו בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

 

עובדה ידועה היא שרופאים רבים נתמכים וממומנים ע"י מערכת השיווק של חברות התרופות, לרוב רופאים אלו מציירים תמונה כי אין אלטרנטיבה לתרופות פסיכיאטריות והן הכרחיות עבור בעיות נפש ובאות ליידי ביטוי בתיקון האיזון הכימי\ תיקון ביולוגי.
 

מתמודדים רבים מעידים שסופר להם שזה בדיוק כמו אינסולין לסוכרת ושאדם סוכרתי שלא מטפל בעצמו באינסולין מסכן את חייו. כך למעשה הם מקדמים את הרעיון כי תרופות אלו פותרות בעיה של חוסר איזון בכימיה של המוח.
האמת היא אחרת, שונה, "ביולוגיה" ו- "חוסר איזון כימי" הפכו לכותרות פשטניות שנועדו לשכנע אנשים לשים את מבטחם ברופאים ולתת להם להחליט על אופן הטיפול.

מונחים אלו למעשה הרבה יותר מורכבים ואינם ברורים גם לחוקרי המוח המובילים בעולם ולא הוכחו מדעית עד עצם היום הזה. גורמים ביולוגיים (כגון תזונה, מנוחה, אלרגיות למזון, חשיפה לאור לשמש) עלולים להשפיע על כל דבר שאנו חווים: הגדרת ההפרעה כמצב ביולוגי, נוטעת את האמונה כי התרופות הם המפתח לפתרון הבעיות שלנו.

לומר שלמצב מסוים יש סיבות ביולוגיות, יוצר את הרושם שהפתרון חייב לכלול תרופות פסיכיאטריות. ברגע שקיימת אבחנה והאדם החל לקחת תרופות, קל לו לחשוב על התרופות כעל הכרח פיזי להישרדות.

 

לא זו בלבד שאין ביסוס מדעי ואין ממצאים ביולוגים להתקיימות מחלות נפש מכל סוג שהוא, עדיין הפרעות נפשיות מוצגות כמו תקלות פשוטות של ביולוגיה שניתן "לתקן" על ידי תרופות.
 

ישנם אנשים רבים המתאוששים לחלוטין ממצבים נפשיים קשים מנשוא ללא צורך בתרופות אפילו מהאבחנות החמורות ביותר במקרים כגון סכיזופרניה או הפרעה דו קוטבית. עבור אנשים מסוימים תרופות פסיכיאטריות הם כלים שימושיים, התרופות פועלות כמשנות תודעה בדרכים מועילות מכיוון שהן מרגיעות את הסימפטומים אבל גם סמים לא חוקיים כגון מריחואנה מרגיעות סימפטומים ונרשמות לטיפול בטראומות.

תרופות פסיכיאטריות אינן טיפול ביולוגי למחלה ביולוגית. ברגע שאנו מכירים בכך, ניתן לחשוב על אפשרויות נוספות כטיפול שמתקבל על הדעת.

אנו מסתכלים על הסיכונים הפוטנציאליים ותופעות הלוואי של התרופות הפסיכיאטריות במבט ביקורתי יותר, הסיכונים הם רציניים מאוד, סיכונים הכוללים מחלות כרוניות, ליקויי נפש, תלות יתר והזדקקות, אובדן האישיות והדימוי העצמי, חרדות חברתיות וסימפטומים חמורים נוספים אשר כוללים גם סיכון למוות מוקדם, מחשבות אובדניות שעלולות להיגמר במעשה אובדני ברגע של אובדן הדעת הן שכיחות מאד.


 

לתיאום פגישת ייעוץ
פנייתך התקבלה