אודות

שמי אמיר פורת
אני ניצול פסיכיאטרי, מכור נקי ומרפא.

אני יליד הארץ, גדלתי בת"א וכיום אני מתגורר במושב רישפון.

אני פסיכותרפיסט, בעל ניסיון של כ-8 שנים בליווי וסיוע בהפחתה אחראית, יחד עם מומחים פסיכיאטריים, לגמילה מתרופות פסיכיאטריות, משברי נפש חריפים, פסיכוזה / אבדן הדעת, התקפי זעם ופוסט טראומה. אני מדריך הורים לילדים שאובחנו בהגדרות של מחלות נפש ומנחה קבוצות בכל תחומי ההתמכרויות. אני מעביר מסר אישי.
אני מרפא מתוך חוויה אישית. הניסיון המקצועי והאישי שלי לימדו אותי שהגורם החזק ביותר בריפוי של בעיות נפשיות הוא היכולת של המטפל לפגוש את המטופל בצורה ישירה ואותנטית, במקום הנפשי והפיזי שבו הוא נמצא. הלוואי והיה לי ולמשפחה האהובה שלי את הידע שיש לי היום ואת ההיכרות עם ״השיטה למזעור נזקים בבריאות הנפש״.

הלוואי והיה לנו רופא אמפתי שמגלה חמלה ומבין שמשבר הוא זמני, רופא כמו הרופאים הפסיכיאטריים שאני עובד איתם היום. אני ומשפחתי היינו נתונים תחת חסדיהם של הפסיכולוגיים והרופאים הפסיכיאטרים שיצא לנו לפגוש והם לא גילו חמלה, הם גילו פחד. הלוואי והיינו יודעים שיש שיטה בטוחה להיגמל מהתרופות הפסיכיאטריות ושיש עוד ניצולים.
ברבע שעה במשרד דוחה מעל תחנת דלק, הרופא הפסיכיאטר הראשון שראה אותי שהייתי בשעת משבר וסערת נפש, נתן לי אבחנה שלימים גם אף רופא אחר לא טרח להטיל בה ספק. וכך נגזר עלי גזר דין מאדם שלא ראיתי מימי, העונש על סערת נפש היה שבע שנים של גיהנום מנטלי.
אני חייב להודות שהתרופות הפסיכיאטריות עזרו לי בחודשיים הראשונים עד שהתחילו התופעות לוואי האיומות ותמיד היו תופעות לוואי ותמיד איומות, אני לא קורה לזה תופעות לוואי, תופעות לוואי אלו הם בלתי נסבלות בגוף ובנפש. התרופות עזרו לי לאחר התקף חרדה מאיים והייתי אסיר תודה להם בזמנו. אבל הם עלו לי בשבע שנים יקרות מחיי ואני חי בנס היום. הייתי קרוב מאד לסיים את חיי, קרוב מאד.

תופעות הלוואי שאני חוויתי הן איומות והרסניות, התרופות גרמו לי להיות מאולחש, חסר רגשות, בלי עתיד - בלי תקווה, לא הרגשתי דבר. פיתחתי התמכרות לקנאביס, הקנאביס גרם לי להרגיש לכמה שעות לחלום על מציאות אחרת. לא ידעתי שהשימוש בקנאביס בזמן שאני נוטל תרופות הוא הרסני, לא יכולתי להירדם אחרי מס׳ ימים בלי שינה, איבדתי את דעתי. רק לאחר כמה שבועות, אחרי שינויים שהפסיכיאטרים עשו, הטירוף התחלף בדיכאונות חריפים ומחשבות אבדניות. הפכתי אדם חולה מאוד. שנים ארוכות הייתי חי בתחושה שאני חולה נפש שמסוכן לעצמו ולסביבה המחשבות שלי איימו עליי וקראו לי למות. לא היה לי טעם בחיים. התקווה היחידה שראיתי היתה בעיניים של המשפחה שלי, ושל המטפלת שלי איריס ובכמה חברים טובים, יקיריי התפללו לנס. כל השאר הפסיקו לצפות שאחלים וייעצו לי ולמשפחתי שנקבל את המצב ושנפסיק להילחם.

רופאים פסיכיאטרים טענו שאני מגזים, דרמתי, עצלן, ועוד שפע שמות תואר לבביים.
הם טענו שאי אפשר להאמין לי, שהמחלה שלי מדברת, שאני לא אני, ואסור לקחת אותי ברצינות.
נאמר לי ולמשפחתי שהתפרצה אצלי מחלת נפש קשה מאד בשם ״מאניה דיפרסיה״ ושאני לא אוכל לתפקד ללא התרופות. את התרופות אצטרך לנטול עד יומי האחרון.

הפסיכולוגים והפסיכיאטרים הסבירו לי, שתפקיד התרופות הוא להרגיע את המצבים הנפשיים / רגשיים הקיצוניים שלי, ולמנוע מצבים דומים בעתיד. נאמר לי במפורש מאות פעמים שאני חייב לנטול תרופות בגלל שמתקיים מצב של חוסר איזון כימי במוח הפגום שלי. נאמר לי שזה גנטי ואין איך לרפא את זה אבל תחת הטיפול התרופתי אני אוכל לתפקד כמו כולם.

 

 

השתמשתי בכל סוגי התרופות הפסיכיאטריות השונות על פני מספר שנים. הרגשתי כמו עכבר במעבדה, הפסיכאטריים שרשמו לי אותם לא התייחסו אלי כאל בעל תבונה שיכול ללמוד, ולא העבירו לי ידע בנוגע לטיפול. הם נמנעו מלהסביר לי כיצד התרופות פועלות בטענה שזה מורכב ושאני לא אבין. אף לא פעם אחת דנו איתי בכנות על הסיכונים ועל תופעות הלוואי האיומות או הציעו טיפולים חלופיים. אף לא רופא אחד עזר לי להיגמל מהתרופות כשהתלוננתי על חוויות לא נורמליות, וכשרציתי להפסיק לקחת אותן. הם רק הפחידו אותי ואת המשפחה שלי שאסון גדול יקרה אם אפסיק. אני לא יכול לשכוח שאמר לי אחד הרופאים ליד אבי, שבמידה ואני מוצא את עצמי מגביר את המוסיקה ברכב שכדאי מאד שאדווח לו על זה בכדי שיעלה את המינון כי זה סימן להתקף שיגעון שעומד להגיע.


חלק ממני שנא את התרופות הפסיכיאטריות ואת הרופאים הפסיכיאטרים, אך חלק אחר בי היה חסר אונים וזקוק לסיוע דחוף. רציתי שלמשפחה שלי תהיה נחת ושלווה ממני אך זה היה חלום דמיוני. הרופאים הפסיכיאטרים היו התקווה שלי ומחוללי הסבל שלי בו זמנית. הייתי נתון לחסדיהם והתאכזבתי מהם עד עמקי נשמתי. הייאוש ליווה אותי שנים רבות – היו לי מחשבות אבדניות וחיפשתי בגוגל סיבות לא להתאבד, הייתי פרנואיד כי דיברו עלי שלא בפניי ואני הייתי שומע אותם מדברים מהחדר שומע איך ההורים שלי מחזקים אחד את השנייה. הייתי שומע איך פעם אבא שלי נופל לייאוש ופעם אמא שלי ואחד מחזק את השני ואני הייתי שומע הכל, ובוכה. הייתי חסר אונים. לא ראיתי איך אני יוצא מזה, איך אני מוציא את המשפחה שלי מזה, ידעתי שהתרופות אשמות במצבי אבל לא היה אף אחד שהאמין לי ופחדתי להפסיק אותם, פחדתי פחד מוות.


התביישתי בעצמי, לא רציתי שיראו אותי. הייתי חלש. הרגשתי שקוף ומכוער. הרגשתי שכולם מרחמים עליי. התפתח אצלי חוסר אמון קיצוני בכולם, חוויתי חוויות מיסטיות מוזרות, סיוטים בלילות, הייתי מסתתר לבד בדירה שלי, או בחדר אצל ההורים. הרופאים הפסיכיאטרים דאגו תמיד להציג בפני ובפני משפחתי את העובדה שהמחקרים מראים ש-40 אחוזים מהאנשים שלוקים במחלה שלי מתאבדים ושרק התרופות יכולות למנוע את זה.


שטיפות מוח ומסע הפחדה היו המציאות היום יומית שלי כך שהייתי צריך להחלים לבד בסתר. בלי ידע הדרכה וליווי. שש פעמים ניסיתי להפסיק. השתגעתי, הרגשתי אשם, גרמו לי להרגיש נורא ושנאתי את עצמי.
לפני חמש שנים, לאחר שישה ניסיונות כושלים וטראומתיים אושפזתי במחלקה סגורה בבית החולים לחולי נפש "גהה" , נעצרתי עשרות פעמים בגלל שעישנתי קנאביס, ישבתי יומיים בכלא והעברתי חמישה חודשים בקהילה טיפולית הוליסטית בשם "כפר איזון" . בסופו של דבר בניסיון השביעי הצלחתי להיגמל ועד היום אני נקי מתרופות פסיכיאטריות.
 הצלחתי להיגמל מהתרופות, אבל לא בזכות מערכת בריאות הנפש וגורמי הרפואה. מה שאני עשיתי היה מנוגד לכל האמונות שלהם ולכן הן לא נתנו את ברכתם לזכות הבסיסית שלי להיות בריא ולהחלים.

הזכות הזאת שמורה לאדם זר ויקר שעד היום לא פגשתי אותו במציאות, אדם זר מסוף העולם ו-איריס המטפלת המסורה והאמפתית שהאמינה בי שאנצח. שנים ארוכות לא הייתי מסוגל לדאוג לעצמי. המשפחה שלי התפללה לנס ואיריס המטפלת שלי לימדה אותי להאמין שהבלתי אפשרי פעמים רבות הוכח כאפשרי.
 אף אחד לא הציע לי אפשרויות אחרות. נאלצתי לראות את הבעיות שלי כ על "בסיס ביולוגי", למרות שאין שום ממצא שיוכיח את זה, במקום להסתכל על התרופות ועל אופן השימוש בהם רק כעל אפשרות אחת מני רבות, האפשות האחרונה רק שקלו כל הקיצים. המחיר ששילמתי תחת השנים שנטלתי תרופות היה הרסני והשאיר בי ובמשפה שלי צלקות עד היום.


בשנת 2012, חצי שנה לאחר האשפוז, מרוסק נפשית מבוייש ומפוחד, איריס המטפלת שלי ליוותה אותי לקהילה טיפולית הוליסטית בשם "כפר איזון". במשך חמישה חודשים של טיפול הוליסטי בכפר איזון הצלחתי להרים את עצמי בעזרת צוות טיפולי אוהב ומחבק, מסור, אמפתי ומקצועי שהחזיר אותי לעצמי, המטפלים והמדריכים בקהילה טיפלו בי ובמשפחה האהובה והיקרה שלי במסירות נפש.


הפסיכיאטר של הכפר שינה את הטיפול התרופתי וחזרתי להרגיש קצת יותר ולתקשר יותר. בקהילה התנקיתי, נגמלתי מהקנאביס, והתחלתי את המחקר שלי שנמשך עד היום. הייתי קורא בלילה, באינטרנט בלילות בסתר כמו גנב על אפשרויות להיגמל מכדורים פסיכיאטרים.
שמרתי על המחברות שלי בסתר פחדתי שמישהו יראה וידווח עליי ועל הניסיונות המשוגעים שלי להחלים. גם הרופא הפסיכיאטר של הקהילה טען כמו כל הרופאים לפניו שיש לי הפרעת נפש כרונית ושאת התרופות שאני לוקח אצטרך לקחת כל חיי. סירבתי לקבל את העובדה הזאת. התנגדתי. משהו בתוכי דחה בכל תוקף. משהו בתוכי ידע שאני בריא, שאני יכול לחיות ללא תרופות וללא תופעות הלוואי האיומות, וללא הסטיגמה המבישה הזאת של חולה נפש שמסוכן לעצמו ולסביבה.
פחדתי שיאשפזו אותי שוב רק בגלל שאני מטיל ספק באבחנה החד משמעית שלהם, בגלל שאני חושב ומברר על האפשרות להחלים למרות שאמרו לי מליון פעם שאין אופציה כזאת.

בזמן ששהיתי בקהילה בכפר איזון, המטפל המשפחתי שלי טען שיש לי תכונות אופי של מרפא והמליץ לי להירשם ללימודים, הוא הכיר לי את ד"ר אברהם מזרחי מייסד מכללת הטאותרפיה, לימודי פסיכותרפיה ממוקדת התמכרויות מטעם מכללת ווינגייט. הוא הסכים לקבל אותי למסלול הלימודים במכללת ווינגיט למרות העבר המורכב שלי. הוא ראה בי משהו שלא ראיתי בעצמי. לימים סיימתי את המסלול בהצטיינות והיום אני עוזר הוראה במכללה.


בסופו של דבר המחקר שלי הוביל אותי לאדם פורץ דרך בארה"ב בשם "וויל הול".  הול הוא מאובחן לשעבר בעצמו, שיש לו סיפור דומה לשלי. הול הפך חיסרון ליתרון והפך מחולה למרפא. הוא הצליח להיגמל מהתרופות, למד פסיכולוגיה, ופיתח שיטה שנקראת ״מזעור נזקים בבריאות הנפש״.
קראתי את המדריך שהוא כתב והבנתי שאפשר, ידעתי שאפשר! כל החלומות והמחשבות שלי קיבלו תוקף ומיד יצרתי איתו קשר. אדם זר ונפלא האמין בי. אדם זר עזר לי מבלי לראות אותי במציאות - הוא ראה אותי כמו שאף אחד לפניו לא הצליח. הוא לימד אותי את השיטה בהתכתבות ותמך בי לאורך התהליך. למדתי את המדריך שלו בעל פה הזדהיתי עם כל מילה וראיתי את האור בקצה המנהרה, והיום אני מעביר ומלמד את השיטה שלו באישורו ובירכתו.

 

סיימתי את הטיפול בכפר איזון בהצלחה. אני זוכר את היום שיצאתי מהקהילה היה זה יום הולדתי ה 35, ב- 23.7. עמדתי בשער היציאה של הכפר הסתכלתי אחורה ונשבעתי שאני אחזור לפה בתור מרפא.
הסתכלתי לשמיים ונדרתי נדר שאם אני אצליח להיגמל מהתרופות וממסע הפחד, הבושה והאשמה הזה, אני אקדיש את כל חיי למתמודדים רגישים שכמוני שאף פעם לא הזדהו עם ההגדרה הפסיכיאטרית שלהם. כאלה שמרגישים שהם קורבנות, שיודעים בתוכם מי הם באמת ושרוצים בדיוק כמוני להשתחרר מהמציאות החשוכה הזאת. אנשים שצמאים לקרן אור כמו אוויר לנשימה, שכולם מסביבם זורעים בהם פחדים שאם הם לא ייקחו את התרופות יקרה אסון הרופאים מתריעים מאסון, שההורים מתריעים מאסון, שהחברים מתריעים מאסון, שכולם כולם מתריעים מאסון, אסון גדול מאד.
כינסתי את המשפחה ואת הגורמים הטיפוליים ואמרתי להם שמצאתי דרך אבל רק ביחד היא עובדת. הסברתי להם שאפשר אחרת ושיש לי תכנית. גייסתי את כל יקירי להחלמה שלי ולהליך הגמילה מהתרופות שהוביל לנטישת הטיפול הפסיכאטרי והשיח עימם.
 

 

 

הייתי חדור אמונה, לא היה לי מה להפסיד, רציתי את עצמי חזרה בכל מחיר. החיים שלי היו תלויים בהצלחת התהליך. 
התהליך האישי שלי ארך כחצי שנה. התהליך היה מאתגר מאד, נפשית ופיזית. המשפחה שלי נרתמה לתהליך במסירות נפש והם היו לצידי כל הזמן. כמו כן, איריס המטפלת שלי המסורה שהתחייבה לתהליך ההחלמה שלי עשתה כל שביכולתה למעני. לאחר שכנועים רבים גם הפסיכיאטרית שלי הסכימה לשמור על פתיחות ולתמוך בניסיון.
עם תכנית מסודרת וצוות מנצח אמפתי, מסור ומקצועי הצלחתי לעשות את הבלתי יאומן.
מיד לאחר שנגמלתי בהצלחה מהתרופות רצה הגורל והגיע אליי משפחה עם מתמודד במצב פסיכוטי בכדי שאעזור לו. ג. היה המתמודד הראשון שלי שמרתי עליו בביתי עד שיצא מכלל סכנה ומנעתי אשפוז פסיכאטרי. ליוויתי אותו לקהילה בכפר איזון וליוויתי אותו לאורך התהליך היום הוא ומשפחתו חברי נפש שלי.


כבר שמונה שנים שאני זוכה ללוות מתמודדים רבים לצד משפחותיהם. בשיתוף פעולה עם כפר איזון, מרכזי החלמה נוספים ומכללת טאותרפיה, בתי חולים, ואנשי מקצוע בבריאות הנפש, אני מעביר את מסר ההחלמה והחזרה לחיים מלאים בהרצאות ובחוגי בית.
ממני וממתמודדים רבים (מעל מליון רק בישראל) נשללת הזכות הרפואית הבסיסית: הסכמה מודעת, קבלת שקיפות מלאה של האבחנה ומידע על התרופות ותופעות הלוואי שלהן והסיכונים הכרוחים בנטילתם.
למדתי שהתעללות כמו שאני ומשפחתי חווינו היא עסקים כרגיל במקצוע בריאות הנפש.
נתקלתי במחקרים שזכו להתעלמות על ידי הזרם המרכזי של התקשורת, כולל מחקרים מצילי חיים שנעשו על ידי אגודת הפסיכולוגים הבריטית לדוגמא, שאישר את חוויותיי תחת הטיפול הפסיכיאטרי.
רבים בעולם הצליחו להיגמל מהתרופות הפסיכיאטריות וחיים ללא תרופות למרות שהרופאים אומרים לנו שאנחנו חייבים לנטול אותם כל חיינו אחרת נשתגע ונתאשפז או שנפגע במישהו או בעצמנו.


למרות הסטיגמה ששמו לי על המצח " מאניה דיפרסיה" אני לא נוטל תרופות כבר 8 שנים !!!.
כיום אני מעביר ומלווה בעזרת הניסיון האישי שלי את מה שלמדתי לאורך המסע שעברתי ועדיין עובר ולומד מהעולם וממוריי הרוחניים. אני משתמש רבות בניסיוני האישי מתוך היכרות עמוקה עם מערכת בריאות הנפש בישראל ומתוך חווית ההתמודדות המורכבת שלי ושל מתמודדים נוספים שמשתפים בחוויותיהם.
שיטת הטיפול שלי מורכבת מהלקחים הרבים שלמדתי על גופי ועל נפשי מכל מה שאני למדתי ועדיין לומד מהמתמודדים והמשפחות שלוויתי לאורך הדרך ומכל חברי במסע ההחלמה המשותף.
בשמונה השנים האחרונות למדתי שנסיוני הפרטי כמתמודד עם הגדרות וסטיגמות פסיכיאטריות, מסייע רבות למתמודדים בהחלמתם אני יותר חבר, אח נפש מורה ומדריך דרך מאשר מטפל או הגדרה רפואית אחרת.
לאורך ההחלמה שלי כתבתי ותיעדתי את הרשמים והתובנות שלי וכיום אני משתף את המחברות שפעם החבאתי מהעולם מפחד שיאשפזו אותי בכפייה.

 

המחקר האישי שלי והלקחים שהפנמתי הובילו אותי ללמוד רבות על נפש האדם, על תהליך ההתמודדות, על ההחלמה והחזרה לחיים נטולי הגדרות ותיוגים, נטולי תרופות וחפירות נפשיות פולשניות.
השקפת חיי ואמונותיי מושפעת משיטת מזעור הנזקים, ושיטת הטאותרפיה שמשלבת מזרח ומערב יחד עם תכנית 12 הצעדים שיטת טיפול בהתמכרויות ופסיכודרמה, אני מושפע מאד מהפסיכולוגיה היונגיאנית, והפסיכולוגיה הבודהיסטית שאני לומד ומלמד כיום.
אני מאמין גדול בדיאלוג פתוח ובשיתוף. בכנות פתיחות ונכונות. אני מעורב באופן פעיל ביצירת חזון חדש של בריאות הנפש בישראל בהתבסס על הבנת המשמעות של משבר נפש, פסיכוזה ושיגעון בתהליך ההתפחות האישית כהזדמנות לצמיחה נפשית ורוחנית.
אני גר במושב, אני אוהב לטייל בפרדסים עם הכלבה שלי בתיה ולפעמים סמי החתול גם מצטרף. אני אוהב לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה, לראות סרטים, לכתוב ולצייר. לעשות נגרות וגננות, יש לי מלא תחבבים ותחומי עניין. אני גולש גלים, אני אוהב לטייל בעולם להכיר תרבויות וללמוד על החוויה האנושית על כל סוגיה ולגלוש בכל הימים. אני מחובר לטבע, אני סקרן מטבעי ואוהב ללמוד אני אמן בנשמתי. אני אדם רגיש. אני אוהב בני אדם ובעלי חיים, אני רואה בני אדם מעבר לתסמינים אני יודע שאין אנשים רעים אני יודע שרע להם, אני יודע שתינוקות לא נולדו רעים.


אני אוהב את החיים את השליחות שלי בעולם הזה מרגיש שנפלה בחלקי זכות גדולה לעזור לזולת ולהראות שיש עוד דרכים במקרה שלא מצאתם מזור בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה.
אני אסיר תודה לאלוהים אוהב ששלח לי מלאכים בדמות אדם. אנשים טובים באמצע הדרך שהראו לי את האור בחשכה הגדולה שעד היום אני צומח איתם, לצידם. רק יחד זה עובד. רק יחד זה הצליח ורק יחד זה מצליח.
אני אסיר תודה שיש לי הזכות להיות מרפא ולהעביר את בשורת ההחלמה למתמודדים וליקיריהם.

 

"אין דרך לאהבה האהבה היא הדרך. "

אמיר

 

לתיאום פגישת ייעוץ
פנייתך התקבלה